הרגע הזה, כמו דומים לו שקרו בעבר, מתאר בדיוק מירבי מה קורה באקותרפיה. 
 מדורה דולקת ושמיים מכוסי עננים רוח עדינה נושבת ומשני צידי האש יושבים שניים. אבא צעיר מתאר את התקופה האחרונה כרצף של אתגרים, סופים בכל כך הרבה מישורים והפנים שלו משדרות בלבול וכאב.
אני שואל: “מה נדרש לך כרגע?”
בשניה שאני מסיים את השאלה עיט שחור ענק מתיישב על הענף מעלינו.
לא בראש העץ, 2 וחצי מטר מעלינו, ומסתכל.
הוא היישיר מבט לבחור שישב מולו בפליאה ואז הסתובב והתעופף לו הלאה.
שקט שרר בנינו, העיט השחור העניק לאבא הצעיר את התשובה.
לקח לי עוד רגע לעכל את גודל האירוע, אחרי הכל לא בכל יום מגיע עיט שחור ובטח שלא מתקרב עד כדי כך. פתאום הכל נהיה ברור יותר, הדרך, נק’ המבט, הרוח, העוצמה. יכולנו לדבר שעות אך השפה הפשוטה של החיים בסמלים מלאים במשמעות, עושה עבודה מדויקת להפליא.
יש לציין שזה לא מקרה יחיד (אמנם קיצוני בקירבתו של העיט) זה קורה המון שהיער מגיב הוא מגיב לתוכן, מגיב לתדר נמצא שם תמיד לתמוך ולדייק. לפעמים במופעים כאלו מפעימים ולפעמים בחיפושית שמגיעה ברגע הנכון או ציקדות שמשתתקות בדיוק במשפט מפתח.
אקו-תרפיה זו דרך של חיבור וריפוי לעצמינו במקום הטבעי לנו ביותר.